התעוררות "השלום ושברו" השלכות אירועי 7 באוקטובר 2023

ההיסטוריה של ישראל רוויה במאמצים לשלום ובניסיונות לגשר על פערים אזוריים. עם זאת, אירועי 7 באוקטובר 2023 חשפו אמת קשה שזעזעה את הציבור והמדינה כאחד. "התעוררות השלום ושברו – השלכות אירועי 7 באוקטובר 2023" מבטאת את ההתפכחות מהבטחות שלום בלבד. את הצורך במציאות ביטחונית חדשה שמבטיחה הגנה לצד תקווה. האם נוכל להמשיך לשאוף לשלום תוך שמירה על הביטחון, או שמא נידונו לחיות על חרבנו לנצח?

חזון השלום במבחן המציאות

לאורך עשורים, מדינת ישראל חתרה לשלום אזורי. וכוננה הסכמים משמעותיים כמו הסכם השלום עם מצרים ב-1979, השלום עם ירדן ב-1994, הסכמי אברהם וההתנתקות מעזה. הסכמים אלו ביטאו את הרצון לשלום בר-קיימא ושאיפה ליצור יציבות אזורית שתיטיב עם כל הצדדים. אבל אז הגיעו אירועי 7 באוקטובר 2023. מתקפות טרור רצחניות קשות על אזרחי ישראל, אשר היכו את המדינה בהלם עמוק.

אירועים אלו סימנו עבור ישראל מעין "התעוררות" למציאות חדשה וכואבת. הציבור הישראלי נאלץ להכיר בכך שההישגים וההסכמים, שבעבר עוררו תקוות, אינם מעניקים חסינות מפני אלימות ואיומים. במיוחד כשהם נובעים מגורמים שלא שותפים לרצון בשלום. זו התעוררות מהתקווה כי שלום אזורי יכול לספק ביטחון מלא. ולהבנה כי לצד המאמצים הדיפלומטיים, נדרשת דריכות ביטחונית מתמשכת שתגן על גבולות המדינה ועל ביטחונם האישי של אזרחיה.

אירועי 7 באוקטובר – רגע של התעוררות

מתקפות הטרור הרצחניות על יישובי הדרום ב-7 באוקטובר 2023 זעזעו את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל. האובדן הכבד, הפצועים הרבים, החטופים, והמשפחות שנותרו בבתים הרוסים, זעזעו את תחושת הביטחון והשאירו אחריהן פצע עמוק וכואב. כשלי ההגנה, יחד עם ההפתעה מהיקף הרוע האכזריות והאלימות, גרמו לציבור להעריך מחדש את הגישה הביטחונית. להעלות שאלות קשות לגבי ההיערכות הצבאית והמודיעינית. צה"ל איפה הייתם נשאלת השאלה הקשה.

כשלי המודיעין והתגובה

אירועי אוקטובר חשפו כשל משמעותי במערכת המודיעין והתגובה, שעמדו במבחן שלא צלחו. הציבור תובע תשובות, והצורך בהגנה קפדנית הפך לראש סדר היום. תוך בחינת השאלה האם ניתן עדיין להסתמך על חזון השלום כהגנה ביטחונית לטווח הרחוק.

השלכות ביטחוניות – הגברת ההרתעה ושדרוג מערכות ההגנה

התגובות הביטחוניות לאירועי 7 באוקטובר מצביעות על שינוי מהותי בגישת ההגנה של ישראל. צה"ל התבקש לחזק את ההרתעה כלפי ארגוני הטרור, חמאס, וחיזבאללה ולהיערך לפעולות תגמול נרחבות לאורך כל הגבולות.

שדרוג טכנולוגי וארגוני

מתעוררת דרישה לשיפור מיידי של מערכות האבטחה לאורך הגבול. חידוש מערכות התראה וחיזוק שיתופי הפעולה עם רשויות מקומיות. כמו כן, נבדקות טכנולוגיות חדשות להגנה מרחבית ולתגובה מיידית על מנת למנוע מקרים דומים בעתיד.

האם השלום עודנו יעד ריאלי?

לאור המצב, גוברת התפיסה שהשלום עם הפלסטינים, לפחות בטווח הקרוב, נותר בגדר חזון רחוק אם בכלל. בציבור רואים את חוסר היכולת להגיע להסכמה רחבה עם הרשות הפלסטינית שמסרבת להכיר ברצח. ומבינים כי ישנה מגבלת יכולת להגיע לשלום עם גורמים עוינים. השלום האזורי, בהקשר זה, מקבל גוון שונה. תיאום בעיקר מול מדינות ערביות שאינן חלק מהסכסוך הישיר.

יחסי ישראל עם מדינות ערב לאחר אירועי אוקטובר

ההסכמים עם מדינות המפרץ מהווים נקודת אור שמצביעה על התקדמות בתחומים כלכליים וטכנולוגיים. אך ברקע מתקיימת מתיחות בשל התגובות הצבאיות של ישראל והחשש מהתערערות יציבות אזורית. מדינות ערב מבקשות מצד אחד לשמור על שיתוף פעולה עם ישראל, אך הן גם נתונות ללחצים פנימיים. ומכאן נובע חשש שהשלום ה"אזורי" יתפוגג.

ישראל לבד מול הטרור

כאב האירועים ב-7 באוקטובר יצר תחושה קשה של בדידות, כשישראל עומדת לבדה מול גלי הטרור. האכזריות הקשה וממדי ההרס העמיקו את תחושת הבידוד, כשאזרחי המדינה מרגישים כי הם נאבקים לבדם על ביטחונם ועל זכותם לחיים שלווים.

על רקע התחושות הקשות האלה, מתחדדת השאלה על מקומה של ישראל בזירה הבינלאומית ותמיכתן של מדינות העולם במאבקה בטרור. בסרטון המצורף, שגריר ארה"ב לשעבר בישראל, דיוויד פרידמן, מתייחס לאתגרים ולמחויבות האמריקאית לביטחונה של ישראל.

התעוררות ההשפעה על הציבור הישראלי – בין תקווה למציאות ביטחונית

בעקבות אירועי אוקטובר, הדור הצעיר בישראל גדל לתוך מציאות שבה השלום נתפס כיעד שברירי ורחוק. העדפה להתחזקות צבאית ולגיוס מלא של כל מערכות ההגנה מייצרת שיח חדש. הרעיון של "שלום בטוח" מתחלף במידה רבה בצורך בביטחון מיידי שמבוסס על מוכנות. כנאמר" הרוצה שלום ייכון למלחמה".

שינוי חברתי-פסיכולוגי בתפיסת השלום

הציבור הישראלי עבר מהלך של התעוררות, שבה הבטחת שלום בטוח ומלא אינה נתפסת כיעד מציאותי. אירועי אוקטובר הדגישו את האכזבה מתהליכי השלום עד כה, ונדמה כי המנהיגות נדרשת לתת מענה יותר ריאלי שמבוסס על הרתעה ותגובתיות.

האם לנצח העם יחייה על חרבו?

האירועים האחרונים עוררו שאלות נוקבות על יכולתה של ישראל להבטיח את ביטחונה ולהמשיך לשאוף לשלום יציב. האם נגזר על העם לחיות לנצח על חרבו? התשובה לכך מורכבת, אך השיעור מההתעוררות הזו טמון ביכולת של עם ישראל לשלב בין נחישות להגן על ביתו לבין התקווה לשוב ולבנות עתיד משותף.

העם היושב בציון הוכיח שוב ושוב את עוצמתו, לא רק בהגנה על קיומו אלא גם בבניית חברה תוססת ויוזמת, הפועלת לקידום יציבות אזורית, שגשוג ושותפויות. כל הסכם שלום, וכל ניסיון פיוס, נבנו מתוך אמונה שיש בכוחו של העם להתגבר על כאב העבר ולחפש את הדרך קדימה.

בצל ההתעוררות הקשה בשל אירועי 7 באוקטובר, ישראל נדרשת לשמור על איזון בין שמירה על הביטחון לבין טיפוח התקווה, בבחינת "בנה והבנה מחדש". התקווה טמונה ביכולת לראות את המציאות בבהירות אך לשאוף להיטיב אותה, לא רק באמצעות כוח אלא גם באמצעות חזון לעתיד. עם ישראל ימשיך להגן על עצמו, אך בו בזמן ימשיך גם לשאוף למציאות שבה השלום אפשרי – ולהותיר לדורות הבאים לא רק מדינה חזקה אלא גם אופק של תקווה.

התעוררות חשבון נפש: בין ביטחון לתקווה – לאן פנינו מועדות?

בעקבות אירועי אוקטובר, עולה שאלה מכרעת לגבי האחריות של המנהיגות והחברה לבחון מחדש את הדרך הלאומית. האם המשמעות של "חיים על חרבנו" היא רק הצורך בביטחון, או שהיא מצביעה גם על הכיוון שעלינו לבחור כמדינה וכחברה?

בישראל קיים כבר זמן רב קונפליקט פנימי – בין שאיפת השלום לבין מציאות בטחונית קשה. ההתעוררות הכואבת מזכירה לנו שהשאיפה לשלום צריכה להתבסס על תפיסת ביטחון ריאלית, אבל גם על כבוד הדדי ואמון ביכולת לחדש את העתיד. השאלה היא לא רק אם נוכל לשוב ולבנות עתיד בטוח, אלא אם נוכל לחתור לתקווה מבלי לאבד את הזהות והמוסר כעם.

האם נצליח להמציא לעצמנו חזון שהוא גם בטוח וגם שואף לשלום? האם נוכל לעורר שינוי שיחבר בין צורך קיומי לבין כוח של תקווה בונה? התשובות לכך תלויות בבחירה של כולנו – לבנות ולהיבנות מחדש תוך התעוררות חדה למציאות.

המאמר הזה מציף שאלות נוקבות על עתיד השלום והביטחון בישראל. ומזמין אתכם להרהר יחד איתנו בשאלה: האם ניתן למצוא את האיזון בין השניים? כפי שנאמר: "הרוצה בשלום ייכון למלחמה". כאשר מדינת ישראל חזקה ובטוחה בכל תחומי החיים, היא יכולה לפעול בביטחון גם במרחב המדיני. חוסן חברתי, כלכלי ותרבותי מייצר חוסן ביטחוני. ורק מתוך בסיס יציב זה ניתן לשאוף לשלום אמיתי וארוך-טווח.

מה דעתכם? האם אתם מאמינים שהחוסן החברתי והביטחוני הוא המפתח לשלום? או שעלינו לחפש פתרונות נוספים? נשמח לשמוע את מחשבותיכם בתגובות למטה ונמשיך את השיח החשוב הזה יחד.